רק שיגידו שאני לומד שעות

מי אני בכלל? ימי הפורים הם הזמן להסיר את התחפושת שלנו ולגלות לעצמנו מי אנחנו באמת. פגשתי בשבועיים האחרונים בסיפור שפרט היטב על מיתרי נשמתי.

ישב לפני אברך בגיל 23, הוא היה נראה סהרורי וגם שבור מאוד, וכך הוא סיפר לי: "למדתי באחת הישיבות הטובות. תמיד חלמתי שאהיה העילוי הכי גדול בישיבה, שיקראו לי המתמיד, אולי בגלל שניסיתי תמיד להראות לאבי שאני הפרח בילדיו. אך בגלל שלא באמת הייתי מסוגל לשבת שעות וללמוד כמו שרציתי, וגם שמבחינת כישרונות הייתי בינוני ומטה, הייתי נקרע עם עצמי ויושב בבית המדרש גם לאחר הסדרים רק שיגידו שאני יושב ולומד שעות רבות אף מעל הרגיל.

"היה לי חלום שאני אהיה המתמיד, במשך שנים שיקרתי את עצמי ואת הסובבים אותי שאני המתמיד הכי גדול שיש בישיבה, ובאמת הצלחתי ליצור לעצמי דמות כזו. גם כאשר הבנתי שזה מעל הכוחות שלי ואני כבר מתמוטט, כבר לא יכולתי להפסיק את המשחק והמשכתי שעות להיות בבית המדרש גם לאחר סיום סדרי הישיבה. אולי מה שהציל אותי זה שבגלל שהיה לי שם טוב של מתמיד קיבלתי שידוך מאוד טוב וכמובן דירה בבני ברק וכל הנלווה לכך.

"הכל היה טוב ונוצץ, החתונה, השבע ברכות, עד שהתחיל הכולל, התחלתי לשבת וללמוד אך פה קרה משהו שלא ציפיתי לו, לאחר חצי שנה מהחתונה הרגשתי שאני פשוט כבר לא יכול לשבת וללמוד, אולי בגלל מה שבמשך השנים לחצתי את עצמי. הרגשתי שדעתי ממש הולכת ומשתבשת. היה זה לאחר יום שהרגשתי שאני לא יכול להמשיך יותר במצב הזה, החלטתי לשבת עם אשתי ופשוט לספר לה הכל, להגיד לה שאני שקרן, שיקרתי לעצמי, לך ולכולם. אני לא מתמיד, אני בחור פשוט ולא נראה לי שאלמד בכולל כל החיים. אני כבר לא יכול לשבת וללמוד, אני יכול להיות מלמד בחיידר חצי יום וללמוד חצי יום בכולל.

"להפתעתי, עלי לציין שאשתי לא צעקה, היה נראה שזה מפריע לה. אך היא אמרה 'טוב תעשה מה שאתה מרגיש טוב. הכל משמים והכל לטובה'. הרגשתי שאבן כבדה ירדה מליבי, פרצתי בבכי ואמרתי לאשתי שהיא הצילה אותי כי היא לא מבינה כמה הרגשתי נורא.

"אך רק חשבתי שבזה הסיפור נגמר, חמי ששמע שעזבתי את הכולל בהזדמנות הקרובה שהיה בביתנו החל לצעוק עלי לפני אשתי 'אתה גנב, אתה ממש גונב הדעת, ירקתי דם בשביל הדירה הזו ובסוף אתה הולך לעבוד. לא רוצה לדבר אתך יותר'. לא עניתי לו כי ידעתי שהוא ממש צודק. זה שבר אותי לרסיסים, אני בקושי אוכל ושותה בשבועות האחרונים".

התחלנו תהליך וברוך השם הוא חזר לעצמו וגם חמיו התחיל שוב לדבר אתו. זה מעשה שאולי נשמע קיצוני אבל זה רק דוגמה לכך שאנשים מנסים להתחפש בכוח לדמות לא להם, זה לא אומר שאסור להתאמץ להיות מתמיד ולשקוד על התורה הקדושה, אלא שלפעמים מרוב שאדם מנסה להיות משהו שזה לא הוא, הוא יכול לשקר לעצמו ולכל העולם, לא תמיד זה יהיה בכוונה, אך לפעמים כאשר אנחנו לובשים תחפושת מסוימת קשה לנו להוריד אותה.

באחת הפגישות שלי אתו אף סיפרתי לו בהומור את הסיפור הידוע על עשיר גדול שחיפש חתן תלמיד חכם לבתו, העילוי שבעילויים שיושב ולומד לפחות 14 שעות ביממה. הוא היה מוכן לשלם עליו הכל, דירה, שיאכל על שולחנו, לאחר חיפושים מאומצים הוא מצא את העילוי שרצה. אחר כבוד הוא בנה לו עוד קומה בעליית הגג שלו וחדר מיוחד שם ישב וילמד בהתמדה.

אך החתן מיודעינו לא היה בדיוק מתמיד ולא כל כך רצה לשבת וללמוד, לאחר החגיגות המפוארות של השבע הברכות חמיו הראה לו בדיוק איפה הוא הולך לשבת וללמוד. החתן החל ללמוד אך לאחר כשעתיים כבר לא יכל להמשיך, הוא סגר את הגמרא, פתח את החלון והסתכל לעבר הנוף הפרוש לפניו.

לאחר כמה דקות הוא שומע רשרוש מאחורי הדלת, ישר קפץ לגמרא שמא חמיו בכבודו ובעצמו הגיע לעקוב לראות אם הוא יושב ולומד, ושוב החל ללמוד שעתיים ברציפות. לאחר שעתיים הוא שוב סוגר את הגמרא ומרגיש שהוא כבר ממש לא מסוגל, אך לאחר כמה דקות הוא שומע את הרשרוש שבדלת וישר מזנק, פותח את הגמרא שוב וממשיך ללמוד מפחד חמיו שמא יראה אותו בקלקלתו.

כך הדבר נמשך תקופה ארוכה עד שהוא הרגיש שהוא ממש עומד להתפוצץ והחליט 'אני חייב להפתיע את חמי, יש גבול כמה חמי יכול לעקוב אחרי ולראות אם אני יושב ולומד'. ובכן בהישמע הרשרוש הוא ישר קפץ אל הדלת ופתח אותה לרווחה, ושם למרבה הפלא הוא רואה חתולה שחורה אוכלת מהמזנון. 'אוי, ריבונו של עולם', הוא נאנח 'אני לא מאמין שלמדתי שנה שלמה תורה בשביל חתולה שחורה'.

בכל יום אנו מבצעים מאות פעולות, חלקן לעצמינו עבור הצרכים הפיזיים הנפשיים והרוחניים שלנו וחלקן למען הסובבים אותנו, בני הזוג, הילדים והחברים. השאלה היא כמה באמת מה שאנחנו עושים אנחנו עושים בגלל מי שאנחנו, בגלל האמת של האני הפנימי שלנו, וכמה אנחנו עושים בגלל שאנחנו 'מפחדים' מאנשים מאחרים, רוצים לרצות אחרים או אפילו משקרים לעצמנו בגלל סיבות כאלה ואחרות.

האם מה שאנחנו עושים נוגד לאני הפנימי שלי, למי שאני. הגיע הזמן להסיר את התחפושת שלנו ולגלות מי האני האמיתי שלנו.

האדם יכול לרמות את עצמו במודע ושלא מודע בכל דבר ברוחניות שלו ובנפש שלו. במשך שנים רבות הוא יהיה מחופש לדמות אחרת.

כאשר אתה יודע היטב מי אתה, מה הערכים שלך, האמונות שלך, הרצונות שלך, הפחדים שלך ומה אתה רוצה באמת בעולם, אתה הופך לאדם חזק, מלא ביטחון עצמי ולא חי חיים כפולים שבהם אתה נמצא בדמות אחרת שהיא לא אתה, או אז אתה חי חיים מסופקים, מלאים, שמחים ואיכותיים יותר.

הערכה עצמית היא מצב שבו אדם מכיר את מעלותיו, וחסרונה כאשר אתה לא יודע מה המעלות והחסרונות שלך, ובעצם מי אתה באמת, אז תתחפש באלף תחפושות, כל פעם למשהו אחר כדי לברוח בכל פעם ממשהו אחר.

אין גבול לחקירה של האמת הפנימית, אך ישנם קווים וכללים בסיסיים של ידיעת האני הפנימי שלי.

1. האם אני עושה דברים כי אני באמת רוצה אותם או שאני מנסה לרצות אחרים או שאני מפחד מאנשים אחרים.

2. מה הם הערכים והאמונות שלי והאם אני נוהג על פיהם?

3. ברגע שאני באמת חלש וזקוק לעזרה האם אני מנסה להראות כל הזמן שאני חזק?

4. האם אני עושה את מה שאני באמת אוהב לעשות?

יש לנו אלפי תחפושות, תחפושת של האדם הקשוח, של האדם החלש, האדם החזק והכועס ועוד. אנחנו מפחדים להתמודד עם הדמות שלנו הפנימית פנים מול פנים, אז אנחנו שמים תחפושות, בכל פעם תחפושת אחרת.

מספר ר' העניך מאלכסנדר על התקופה הראשונה בה התקרב לרבי שמחה בונם מפשיסחא שנעשה רבי שלו: לפני שהתקרבתי לפשיסחא הייתי אצל כמה צדיקים ששם נהגו להתפלל בנענועים בקולות והתלהבות רבה. לעומת זה בפשיסחא ולאחר מכן בקוצק העבודה הייתה פנימית וללא שום סימן חיצוני. קיבלתי על עצמי את מנהג המקום והתחלתי להתפלל בשקט ובעבודה פנימית, אך עדיין נשאר בי רצון לתפלה כמו מהימים עברו של כל עצמותי תאמרנה. לאחר תקופה החלטתי שלפחות עוד פעם אחת אתפלל כמו פעם, אך ידעתי שאם אתפלל כך בציבור לא אוכל להתרכז כי הדבר ימשוך תשומת לב, לכן חיכיתי עד אחרי התפלה כשבית המדרש התרוקן ממתפללים, ואז ברגע שרציתי להתחיל להתפלל, נכנס הרבי ר' בונם לבית המדרש לבדו, התיישב על כסאו והחל ללמוד כאילו אני לא קיים.

כמה הצטערתי באותו רגע, כל כך חיכיתי לרגע הזה בו אוכל להתפלל כרצוני ופתאום בא הרבי ומפריע לי. חשבתי כנראה השם לא רוצה שאתפלל בדרך הזו. אבל אז התעוררה בי פתאום מחשבה, האם אני מתפלל בשביל הרבי שלי? אני מתפלל לאלוקים ואם אני רוצה עכשיו להתפלל בדרכי שלי

תוך כדי קולות ונענועים וזה עוזר לי להתפלל יותר טוב ולהתקרב יותר לאלוקים, מה אכפת לי מי נמצא פה.

וכך עשיתי התעלמתי מהרבי והתפללתי כדרכי באש ולהבה. לאחר שסיימתי אמר לי הרבי ר' בונם בחיוך 'העניך, אתה ממש יודע להתפלל'.

זה נקרא לחיות את האני שלך במאת האחוזים.

לתגובות : machon.rot@gmail.com